Search
Close this search box.

הבלוג של ירון

למדינה יש פחות ערוצי הכנסה אפשריים מאשר לאדם פרטי. בד"כ הכנסות המדינה מגיעות משני ערוצים ראשיים – משאבים/ייצור או ממיסים. 

אם ניקח את המשק הישראלי כדוגמה בעת הזו, נושא המשאבים מעולם לא היה חזק וכמדינה יצרנית, יכולת הייצור נפגעה בעת הזו. 

אז מיסים! אבל ממי? 

אחד הנושאים החמים בכל פעם שמגיעים למסקנה שאין מספיק הכנסה ממיסים הוא נושא הרווחים הכלואים – מי שכלא אותם הם בעלי החברות, שעשו נכון מבחינתם כאשר המדינה אפשרה להם להשאיר כסף בתוך החברות, לא למשוך אותו ובעצם "לחיות על חשבון" החברה שלהם. 

בצד השני, ניצבת המדינה שרואה איך הרווחים הכלואים נצברים, לא נמשכים כדיבידנד מהחברות ולא משולם עליהם מס. 

לאחרונה חזרה המגמה לדבר על מיסוי רווחים כלואים – הטבה במיסוי שתינתן לבעלי חברות שכן יחליטו למשוך כספים לכיסם הפרטי ובכך לשלם בדרך מס מופחת (מדובר על הקלה מ-33% מס ל-25% מס) שיכול לעודד אותם לבצע מהלך כזה. אולי לאזרח הפשוט זה נראה מעולה, כי החברות יכניסו כספי מיסים למדינה וכביכול יורידו מנטל המס לציבור. על פניו נשמע נהדר, רק שיש פה כמה דברים לשים לב אליהם, אם שינוי כזה יתרחש – 

ראשית, שינוי במיסוי על דיבידנד יכול לשנות את הדרך שבה חברה תבחר להתנהל, כאשר בניגוד למצב הקיים בו החברות ממשיכות לגדול, הפוקוס יכול להיות מופנה לכמה כסף ייכנס לבעליהם לכיס ולאו דווקא חוסן או התפתחות החברה. 

שנית, אם יאושר שינוי כזה, הרבה אנשים ימצאו את עצמם עם הרבה כסף ביד באופן פרטי, כסף שקודם היה "כלוא" בחברה, אם כי מיוזמתם. 

אישית, אין פה הרבה חדש. "מבצע" כזה כבר היה בעבר ועבד בצורה מוגבלת. הסיבה לדעתי היא שגם בהקלה במס, בעלי חברות מהסוג הזה, לא צריכים עוד כסף בבית ושינוי של 8% במיסוי על דיבידנד לא ישנה להם את המדיניות בהתנהלות החברה. 

החברות שממשיכות לייצר הכנסות ורווחים בקנה מידה גדול, ימשיכו לעשות זאת ובעליהן, הם ימשיכו לחיות דרכן. זה הדבר ההגיוני לעשות כבעל חברה רווחית.

השקיעו חכם

ירון 

מצורפת כתבת המקור בגלובס: קישור לכתבה

לפני 10 ימים, קיבלנו את המתבגרים הביתה לחופש והיום יגיעו הזאטוטים בעקבותם. החופש אצל הילדים מאד מוגדר – אין בית ספר, יש חופש – מאד פשוט.  

אבל הגדרת החופש אצלנו היא אחרת, היא לא רק חוסר עיסוק, היא זמן חופשי, פנאי, הנאה ולאו דווקא חופש מהעבודה. 

אין לנו את הפריבילגיה של הילדים פשוט לחכות לחופש, אצלנו נדרש גם לזה תכנון (נשמע מוזר הא? מה הקשר בין חופש ותכנון) – להבין מתי אנחנו נחים, מתפתחים, נהנים. 

להבדיל מחופשה, ששם יש הגדרה מאד ברורה וגם שם אנחנו קצת גונבים עבודה בטלפון, חופש צריך להיות להכניס לתוך התוכנית שלנו באופן קבוע, כחלק מההתנהלות שלנו, כחלק הכרחי להתפתחות ולהתחדשות שלנו. 

קחו עצה קטנה, שנראית בלתי אפשרית בהתחלה, עד שאתם מבינים שאתם גם חייבים את זה לעצמכם וגם רוצים את זה: 

בחרו מועדים לעצמכם, לפי ההגדרה שלכם לחופש ו"הכניסו אותם ליומן" (כי סביר להניח שאתם יודעים להעריך אותו טוב יותר מאשר את החופש שלכם), וודאו שבזמן הזה אתם לא זמינים לשום דבר שלא הוגדר כהגדרת החופש שלכם. 

ולמי שמפחד שכתוצאה מהחופש הזה, משהו בקצב שלו ייפגע, שיחשוב מה יקרה כאשר הוא ייפגע ולא יהיה קצב בכלל… 

לחיי החופש האחראי 

ירון 

נושא הפנסיה הוא נושא כאוב, כאשר לחלק מהאנשים יש חלחלה עמוקה מבכלל להתעסק בנושא ובצדק – מדובר בחיסכון לא נראה לעין, בקופה סגורה שצוברת לנו כסף ליום בו יחליטו שכבר מגיע לנו לקבל אותו. 

בנוסף לזה, עצם זה שהפנסיה שלנו מוצמדת לשוק ההון ומושפעת ממחיר מסחר, חברות ומדדים, אנחנו יכולים רק לשער מה יהיה הסכום שנוכל לקבל בפנסיה כתחשיב, אך רק ביום תחילת התשלום בפועל בערוב ימיכם, תדעו באמת בכמה ממנו תוכלו להשתמש בו ואז…כבר מאוחר מדי להיערך אחרת.

לעומת הפנסיה הסטנדרטית, שכל אחד יחליט לגבי עצמו אם הוא מעוניין בה כלל או לא, ניתן לייצר פנסיה בעזרת נכסי נדל"ן. 

נכס נדל"ני מניב (כזה המייצר תשואה שוטפת מעצם השכרתו באופן כזה או אחר), מייצר הכנסה שוטפת ממוצר פרטי הנמצא בבעלותנו – כאשר ישנם שני הבדלים משמעותיים מפנסיה סטנדרטית – 

  1. ניתן לייצר את ההכנסה "הפנסיונית" הזו מוקדם יותר מגיל פרישה ואין תלות חיצונית בחוק או בגוף שמחליט מתי להתחיל לשלם. 
  2. נכס נדל"ני שמוחזק למטרת תשואה (תשלומי הפנסיה האלטרנטיביים שלנו) מתנהג אחרת מקרן פנסיה – הוא יכול להיות ממונף, להימכר, לעלות בערכו, לעבור השבחה ועוד ובכך לייצר הגדלה עתידית של אותה פנסיה לאורך השנים שנבחר בתכנית שלנו – היינו, גיל הפרישה שקבענו לעצמנו. 

פנסיה כקונספט היא רעיון טוב שמבוסס ערכאית על "נחסוך היום, כדי שיהיה אח"כ" אולם להסתכל רק על קרן פנסיה קלאסית כפתרון היחיד למחייה העתידית שלנו, גובלת בעיוורון חלקי. 

איפה הפנסיה שלכם? 

השקיעו חכם 

ירון 

את נושא האינסוף יצא לי להכיר מזווית מאד מסוימת בלימודי מתמטיקה שעברתי במסגרת התואר הראשון. המונח הזה – הערטילאי, הבלתי מושג פתאום קיבל הגדרה, כמו מספר שניתן להציב במשוואה, פתאום בלבל אותי עוד יותר בחשיבה על עצמנו. הרי הוא אינסוף…

יש לנו נטייה גם בחיינו לכוון אל האינסוף – אינסוף אהבה, אינסוף השפעה, אינסוף השראה, אינסוף כסף – הכל כ"כ נהדר בכותרת, אבל בלתי ישים בעליל במציאות. לכל דבר יש סוף, חוץ מלאינסוף עצמו וכרגע הוא לא הציע לנו להצטרף לכל הדרך…

אלא אם…הדרך שלנו כן ליהנות מהאינסוף, היא להתעסק בקטע שאנחנו כן חלק ממנו – החלק שלנו בהשפעה על הדורות הבאים, החלק שלנו בהשארת מורשת, למידה, השראה – זו הדרך שלנו להישאר בעצם לתמיד.

בין אם אתם מאמינים באל, באנרגיה, בקיום – הסתכלו לאחור ותראו כמה אנחנו מרוויחים מהאינסוף הזה, שהיינו חלק ממנו והבינו דרך זה מה החלק שלכם בו, עבור אחרים ואלה שיבואו.

עד האינסוף ומעבר!
ירון

כל אדם מתפתח עובר באיזה שלב בחייו – סדנה, הרצאה או חשיפה ללמידה של נושא 'הצבת יעדים ומטרות', זה תפוח האדמה הלוהט בכל תהליכי ההתפתחות שחוזר בכל הפורמטים של הלמידה בצורות שונות. 

לרוב בהיותכם מתפתחים תמידיים, לא תשמעו על הכדאיות בחשיבה על מטרות קטנות ובתכלס למה שתרצו? הגעתם בשביל הדברים הגדולים. 

אבל הנה משהו שרוב האנשים שחושבים בצורה הזו, לא חשופים אליו – לאיזה כיוון מסתכלים…

"מה זאת אומרת לאיזה כיוון?! רק קדימה!", 

יגיד לכם כל מתפתח חדש כוותיק, מבלי לשים לב שהוא בדרך למלכודת שיכולה להשאיר אותו לנצח לא מאושר, גם אם הוא יצליח. 

אבל, אם החלומות שלכם גדולים והמטרות שלכם נגזרות מהם (ואני אהיה האחרון שיגיד לכם להוריד מטרות), אז גם התקדמות משמעותית מאד, תיראה קטנה למול הפער שעוד קיים להגשמת החלומות שלכם, כי הם גדולים. מה שיכול ליצור תחושה של ייאוש כי למרות ההתקדמות אנחנו עוד עדיין ממש רחוקים… 

יש דרך אחרת להתקדם ובאמת להרגיש אושר וזה להסתכל אחורה! – 

הסתכלו בפרספקטיבה וודאית: 

מה קרה עד היום למול מה שחלמתם אז?

איך התקדמתם עם חלומות שרציתם להשיג? ולאיזה נקודה הגעתם?

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" / כתב יגאל אלון בספרו "מסך של חול" והתכוון לדברים אחרים, אך נזכרתי בו גם בהקשר שלנו… 

זו לא רק הוקרה ותודה עצמית, זה שינוי תודעתי שמחובר לאושר שלכם – אי אפשר למדוד מה שאי אפשר למדוד…

לחיי המבט לאחור (שייתן לכם אושר לעתיד)

ירון

אולי לא תאמינו מהכותרת אבל הניוזלטר היום מיועד לזוגות – אותם אנשים שהחליטו לקשור את עולמם בעולם של מישהו אחר להיפך, ובתוך כך שכחו משהו קטן בדרך – זה גוף אחד, עם שני מנגנוני קבלת החלטות…

לאחרונה פנה אלי משקיע מתלבט, הוא רצה לייצר תוכנית של פרישה דרך השקעות נדל"ן שיבצע לאורך מספר שנים וביקש את עזרתי בתכנון ובליווי לביצוע. לאחר שהחלטנו איך להמשיך יחד ולאחר שנתן לי את כרטיס האשראי (וטוב שעוד לא חייבתי אותו), הוא התקשר כדי להסביר לי שהוא מאד רוצה ומתנצל, אבל אשתו לא מסכימה למהלך.

זה לא משנה אם מי אתם בתוך בני הזוג (זה לא תלוי מגדר), זה עובד לשני הצדדים – אם אתם מעוניינים לקדם משהו שמשליך על חייכם המשותפים, אתם צריכים לקבל את ההחלטה ביחד עם "כלל הנוגעים בדבר" (אגב, נכון גם במקרה של שותפים) או לפחות לשחרר חד צדדית לצד אחד לקבל החלטות כאלה. 

מצידו, הוא ויתר על מוצר שהוא באמת צריך והיה משפר לו (ולבת זוגו) משמעותית את הכיוון שלו כמשקיע. 

מצידי, הפסדתי הזדמנות לעזור לעוד מישהו שבאמת צריך אותי. 

לפחות הרווחנו למידה, מסקנה וניוזלטר חדשים…

להחלטות משותפות מקדמות 

ירון

נהוג להסתכל על העשייה שלנו בעדשה של פרקטיקה – כמה אנחנו עובדים? כמה אנחנו מרוויחים? כמה זמן פנוי יש לנו? מה נדרש מאיתנו כדי להשיג עוד? 

אולם, יש בעיה מושרשת בבחינה כזו של העשייה שלנו, אנחנו מנסים ליצור מצב שנהיה מרוצים ממנו המושתת על היגיון ותוצאות כאשר הכל כולל הכל מונע בכלל מרגש. 

אנשים לא מתרגשים מספיק ממה שהם עושים, ככה מסיימים קריירה בתור שכיר בעבודה שמעולם לא אהבתם, ככה בונים עסק שאף פעם לא יספק לנו את כל הרצונות שלנו. 

עם יד על הלב, כשאף אחד לא רואה, שאלו את עצמכם – "האם זה מרגש אותי?" 

אולי לא תאהבו את התשובה, היא יכולה להכניס אתכם למקום של אי נוחות, אבל אם תסתכלו בפרספקטיבה רחבה – למה שתרצו להיות במקום (פיזי או בזמן) שאינו מרגש אתכם?! 

ואם אתם חושבים שריגוש הוא Overrated ולא חייבים ליהנות ממה שאנחנו עושים, דמיינו חיים בהם הכל צפוי, רגיל, יומיומי ומשעמם – זה לבד צריך לדרבן אתכם לעשות שינוי. 

היו מרוגשים, 

ירון 

נהוג לחשוב על שותפים, לקוחות ואפילו ספקים בדיוק כמי שהם וכאילו שיש להם מהות אחת. 

לקוח צריך לרכוש, ספק צריך לספק ושותף צריך להשלים אותך. 

אבל הטובים שבהם (בכל הסוגים) יכולים להיות שם גם להרבה יותר מזה, כי מה לעשות, הם מורכבים מבנאדם בסוף…

הסתכלו רגע מסביבכם – האם האנשים הסובבים אתכם יכולים להרים אתכם כאשר אתם צריכים? 

האם אתם מסתכלים עליהם רק במסגרת "תפקידם" או מבינים שיכול להיות שיש בהם יותר מזה? 

האם אתם בעצמכם, רק בתפקיד שהוגדר לכם או יותר מזה? 

לא משנה כמה ניוזלטרים תקראו על סביבה מקדמת, המהות שלה בהתפתחות האישית שלנו (וגם המהות שלנו בפיתוח שלה), היא priceless.

לא אמרו כבר "מי שרץ לבד רץ מהר, אבל מי שרץ ביחד רץ רחוק"? אמרו. 

בחרו עם מי אתם רצים ולא לשכוח את אלה שרצים אתכם. 

בהתרוממות רוח, 

ירון 

למי שקצת מתמצא, יודע שמעת לעת, בין ניוזלטר ללייב אני גם בעלים של חברת הנדל"ן יאמאס ביוון…

יאמאס מבצעת היום מספר פרויקטים בבנייה, השבחה, הסבה למלונאות ועוד. 

הפעם לקראת שבועות, אני רוצה לפנות למי שסביבי עם הזמנה אישית לפנות אליי למסלול השקעות הון חדש שפתחנו ביוון, למשקיעי VIP ברף כניסה של 500,000 יורו ומעלה, שמעוניינים להיכנס כשותפים באחד או בכמה מהפרויקטים שאנחנו מפתחים וגם מנהלים ומתפעלים.

רף הכניסה הוא רק פרמטר אחד והוא נובע מגודל וסוג ההשקעות, אבל חשוב מכך, זוהי קריאה לשותפים, לאנשים שירצו לחבור ליאמאס כחברה ואליי כאחד העומדים בראשה ולהגדיל את הונם דרך ההזדמנויות שיאמאס יודעת לייצר.

אם אתם כאלה, אתם יודעים מי אתם, כל שנותר הוא שתכתבו לי חזרה ונקבע פגישה בה נבין מהם הרצונות שלכם ואיך אחת או יותר מההזדמנויות המיידיות שלנו, מתאימה לכם.

חג שמח! 

ירון

תמונת פרופיל של ירון בלום
Author picture

ירון בלום - אסטרטג נדל"ן

ברוכים הבאים להרשמה לרשימת התפוצה שלי בה אני משתף את הידע והערך שצברתי על נדל״ן, פיננסים, יזמות והתפתחות אישית.

דילוג לתוכן